<h1>מנורת המאור נר שלישי סימן קי"ב</h1>
<h2>דף ו:</h2>
וכשיצא מבית הכנסת אל יצא במהירות, כמי שבורח ממקום צר או כמי שפורק מעליו משאוי, אלא כמי שנפטר מאת המלך והוא קשה לו על שלא נתעכב עמו יותר, כדגרסינן בפרק קמא דברכות אמר רבי חלבו אמר רב הונא: היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה וכו', כדאיתא למעלה, בפרק קמא מחלק זה (סי' צא, ד). ובצאתו יבקש רחמים מהשם יתברך, שינחנו בדרך אמת. ואל יחזיר אחוריו מיד משכינה, אלא כמי שנפטר ממלך בשר ודם או מלפני רבו, שיש לו לילך כנגד אחוריו ופניו כנגד פניו עד שירחיק ממנו, כדגרסינן במסכת יומא, פרק הוציאו לו (נג, א): וכן כהנים לעבודתם ולויים לדוכנם וישראל למעמדן, כשנפטרין לא היו מחזירין פניהם והולכים אלא מצדדים פניהם והולכין. וכן תלמיד הנפטר מרבו אל יחזיר פניו כנגד רבו אלא מצדד והולך. כי הא דרבי אלעזר כי הוה מפטר מיניה דרבי יוחנן, כי הוה רבי יוחנן בעי לסגויי, הוה גחין וקאי רבי אלעזר אדוכתיה עד דהוה מכסי מיניה דרבי יוחנן. וכד הוה בעי רבי אלעזר לסגויי, הוה קא אזיל לאחוריה עד דמכסי מיניה דרבי יוחנן. רבא, כי הוה מיפטר מרב יוסף, הוה אזיל לאחוריה עד דהוה מינגפן כרעיה ומתוסן אסקופתא דבי רבי יוסף דמא. אמרו ליה לרב יוסף: הכי עביד רבא. אמר: יהא רעוא דתירום רישיה אכולה כרכא.
<h2>דף יד.</h2>
והאדם שרוצה לילך בדרך, אם יוכל לעכב עד שיתפלל עם הצבור הרי טוב ואם לאו יתפלל יחידי, כדגרסינן פרק היה קורא (ברכות יד, א): אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיאן: כל המתפלל ויוצא לדרך הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו, שנאמר: צדק לפניו יהלך וגו' (תהלים פה, יד).
<h2>דף כט:</h2>
לעולם יהא אדם זהיר בנפילת אפים, שיתחנן בכונה ויהא נענה מן השמים, שכן מצינו שנענה רבי אליעזר בנפילת אפיו, על רבן גמליאל גיסו, בתנור של עכנאי, בגמרא מציעא פרק הזהב, כדאיתא למעלה, בנר ב כלל ז, חלק א פרק ב (סי' סב). וגם במזמור 'תהלה לדוד' פעם שנית להשלים שלש פעמים, כדאיתא למעלה, בפרק ג מחלק זה. וגם יזהר בסדר קדשה לאומרו בכונה, שהוא אחד משני דברים שבו מתקיים העולם, כדגרסינן בסוף מסכת סוטה (מט, א), אמר רבי שמעון בן גמליאל משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה. אמר רבא ובכל יום מרבה קללתו מיום שלפניו. אלא עלמא אמאי קאי, אסדרא דקדושה ואמן יהא שמיה רבא דאגדתא. ואחר כך אומרים בכל יום אותו מזמור שהיו משוררים הלויים בדוכן כשהיה בית המקדש קים, זכר לדבר, דגרסינן במסכת ראש השנה פרק יום טוב (לא, א), תניא רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא בראשון מהו אומר, לה' הארץ ומלואה (תהלים, כד), על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו. בשני מהו אומר, גדול ה' ומהלל מאד (שם, מח), על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם. בשלישי מהו אומר, אלהים נצב בעדת אל (שם, פב), על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי מהו אומר, אל נקמות ה' (שם, צד), על שם שברא חמה ולבנה ועתיד לפרע מעובדיהם. בחמשי מהו אומר, הרנינו לאלהים עוזנו (שם, פא), על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בששי מהו אומר, ה' מלך גאות לבש (שם, צג), על שם שגמר מעשיו ומלך עליהם. בשביעי מהו אומר, מזמור שיר ליום השבת (שם, צב), ליום שכלו שבת. אמר רבי נחמיה, וכי מה ראה רבי עקיבא לחלק בין הפרקים האלו, אלא, ראשון, קנה והקנה ושליט בעולמו. בשני, על שם שחלק מעשיו ומלך עליהם. בשלישי, שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. ברביעי, שברא חמה ולבנה ועתיד לפרע מעובדיהן. בחמשי, שברא עופות ודגים לשבח לשמו. בששי, שגמר מעשיו ומלך עליהם. בשביעי, על שם ששבת.
